קשה לי אפילו להתחיל להסביר לכם כמה אני מתרגש כרגע.
ביום שלישי, מחר(!), ה-28 בספטמבר, אוזי אוסבורן יופיע בישראל.
האיש הזה היה גיבר ילדותי, בכל מה שקשור לכתיבת מילים. הוא ידע לקלוע בדיוק להרגשה שלי, של אותה בדידות, ומצד שני – הקול שלו עשה בשבילי את כל העבודה. אז נכון – זה כבר לא בלאק סבאת', אבל עדיין – הוא הפרפורמר הטוב בעולם, לדעתי.
כבר יותר מ-3 חודשים שאני מחכה לרגע הזה. הרגע שבו אוזי יעלה על הבמה בישראל.
אני כבר בן 36, קצת רחוק – קצת קרוב לילד ההוא שהייתי, ועדיין – את כל האלבומים של האיש הזה יש לי. על סדרת הטלוויזיה המטומטמת ההיא (האוזבורנס) כבר סלחתי (לא ראיתי יותר מ-10 דקות מאחד הפרקים, פשוט לא יכולתי). ועכשיו הוא מגיע. ממש פה, בישראל. והוא עוד מופיע עם כל האוזפסט, שזה בכלל טירוף מבחינתי.
אין לי מושג איך אני עומד להחזיק מעמד מ-16:30, הזמן בו ייפתחו השערים לפסטיבל, עם הכאבים וכל זה אבל מבחינתי – זה כמו להיות בוודסטוק ההוא, זה שאיחרתי להיוולד אליו, לצערי. מבחינתי זו הגשמת חלום, לראות את אוזי בארץ. ועל כך, אני מוריד בפני שוקי ווייס את הכובע (אם הייתי חובש אחד), שארגן את הפסטיבל הזה.
הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא, שאין לי את הכסף לכרטיס VIP שעולה קצת מעבר ליכולות הכלכליות שלנו. אבל לעזאזל! אני הולך להיות בשלישי בפארק הירקון, שם – מבחינתי – הולכת להיכתב היסטוריה. או לפחות אני מקווה שכך. אוזי בישראל, ואני הולך להיות שם.
אני כמעט בוכה מאושר.
פוסטים קשורים: